גמרא
פירוש
הָנִיחָא לְרַבָּנַן אדְּאָמְרִי שְׁנַת חֲמִשִּׁים אֵינָהּ מִן הַמִּנְיָן אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שְׁנַת חֲמִשִּׁים עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן לְמָה לִי בִּשְׁמִיטִּין סַגִּיא הָא וַדַּאי דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.
וְלֹא מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְהָכְתִיב {ירמיהו ל״ד:י״ד} מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ.
וְהָוֵינַן בְּהוּ מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים וְהָכְתִיב {דברים ט״ו:י״ב,י״ח} וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שֵׁשׁ לַנִּמְכָּר וְשֶׁבַע לַנִּרְצָע.
הָהוּא בְּתוֹכָחָה כְּתִיב וְקָאָמַר נָבִיא הֲשִׁלַּחְתֶּם וְהָכְתִיב {ירמיהו ל״ד:י׳} וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ.
אֶלָּא אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[הניחא לרבנן – אצטריך למימני יובלות כדי לקדש שמיטה בזמן:
אלא לר׳ יהודה דאמר – דעולה נמי לכאן ולכאן ליובל ולמנות ממנה א׳ ב׳ ג׳ ד׳ עד ז׳:
למה לי – למימני יובלות בשמיטין סגיא:
הא ודאי – דתני אף ביאתן בימי עזרא מנו יובלות דלא כרבי יהודה דלר׳ יהודה לא אצטריך ולא מנו שמיטין ויובלות מאחר שגלו שבט ראובן ושבט גד: והוינן בה מקץ שבע שנים תשלחו מקץ שש שנים תשלחו מבעי ליה לסוף שש דהיינו ועבדך שש שנים:
ואמר רב נחמן בר יצחק – (ועבדך שש שנים) שש שנים לנמכר כדכתיב כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובתחילת שביעית יצא לחפשי והאי דקאמר מקץ שבע שנים תשלחו היינו שבע לנרצע שדינו של נרצע לעבוד עד יובל ואם נרצע שהיו שבע שנים עד קודם ליובל דהיינו דמקץ שבע שנים יוצא ביובל אלמא דליובלות נמי הוו מנו מאחר שגלו שבט ראובן וגד:
אמר לך תנא – ההוא דכתיב מקץ שבע תשלחו בתוכחה כתיב דקאמר להו נביא בתמיהא דרך תוכחה השלחתם כלומר וכי קיימתם מקץ שבע שנים תשלחו: ולא היה יובל נוהג והכתיב וישמעו וישלחו – אלמא דהוה נהיג יובל: אלא א״ר יוחנן ירמיה החזירן – לשבט ראובן וגד ויאשיה מלך עליהן הילכך מנו שמיטין ויובלות:
ומנא לן דהדור – מדקא מתנבא נביא כי המוכר אל הממכר לא ישוב כלומר שיבטל עוד היובל כבתחלה ולא ישובו שדות לבעליהן ש״מ דהדור שבט ראובן וגד דאי ס״ד דלא הדור מה צורך לו להתנבא שיבטל יובל והלא בטל משעה שגלו שבט ראובן וגד אלא ש״מ דהדור וכשחטאו היה מוכיחן ואמר שיבטל: ויאמר יאשיה מה הציון הלז וגו׳ וכי מה טיבו של יאשיה בבית אל – והלא בית אל של מלכי ישראל היתה אלא ש״מ שהחזירן ירמיה ויאשיה מלך עליהן]: שת קציר – קציר הוא קצין שבהרבה מקומות מתחלפת נ׳ בר׳ כמו נבוכדנצר נבוכדרצר יהודה היינו יאשיה שהיה בתחלה מלך על יהודה: [בתי החצרים – הן כפרים שאין להם חומה:
נותנין להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות – כיצד נגאלין מיד לאחר שנמכרו ונגאלין כל י״ב חדש כבתים וזהו כח יפה שבבתי ערי חומה:
בגרעון כסף שגורע לו דמי שנים שאכל הפירות]:
ויוצאין ביובל [אם לא נגאלו] כלומר שאין נחלטין ללוקח וכשנגאלין נגאלין בגרעון כסף כתורת שדות ואינן דומין לשדות שהשדות אינו רשאי לגאול אלא לאחר שתי שנים ואלו נגאלין [אפילו] מיד: ת״ל גאולה תהיה לו מיד – כדין בתי ערי חומה:
[יכול לא יצאו ביובל] מאי קאמר – אדרבה כיון דיפה כוחן דינם שיצאו ביובל: [ופגע בו יובל בשנה שניה – שגאלו: למאי מדמית ליה – האי בית:
אי לבתי ערי חומה מדמית ליה איחלט ליה ללוקח – זה שגאלה מיד הקדש שהרי הוחלטה לו לאחר י״ב חדש כדאמרן לעיל גאלה אחר מיד הקדש הגיע יום י״ב חדש ולא נגאלה היה חלוט לו:
ואי לשדה אחוזה מדמית ליה לכהנים נפקא – שהרי גאלה אחר וכדאמרינן בפרקין דלעיל ואם מכרה גזבר לאחר לא יגאל אלא יוצאת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל לכהן תהיה:
להכי אצטריך וביובל יוצא – דהדרא לבעלים: אפילו לא גאלו אחר נמי – יוצא לבעלים אם הקדישן דהא כתיב וביובל יצא]:
א״ל אביי – אם לא גאלה אחר אינה יוצאה לו גזירה שלא יאמרו [הקדש יוצא בלא פדיון]: ומנלן – דאינה יוצאה בלא פדיון מבן לוי [שיפה כוחו בממכרו כדתנן לקמן הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם הורע כוחו בהקדשו כדאמרינן לקמן דאינו יוצא בלא פדיון ישראל שהורע כוחו בממכרו שאינו גואל אלא לאחר ב׳ שנים]: והתם מנלן – דאין הקדשו של בן לוי יוצא בלא פדיון:
דתניא ואשר יגאל [מן הלוים] ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל:
[שומע אני – שאפילו מכר עבדיו ושטריו ומטלטליו שחוזרין ביובל]:
ת״ל בית ועיר [אחוזתו] שהן קרקע למעוטי הני: א״כ מה ת״ל ממכרו דמשמע כל ממכר – לא להכי כתב ממכר דממכרו [של קרקע] יוצא [בחנם] ביובל (אבל הקדישו אפילו קרקע אין) [ואין הקדשו] יוצא בחנם אלא בפדיון וכ״ש הקדשו של ישראל שאינו יוצא מהקדש בלא פדיון: [והאי דקאמר רב הונא דמקדיש בית בבתי ערי חצרים וגאלו אחר מיד הקדש דיוצא מידו ביובל וחוזרת לבעלים – והיינו פליגא דר׳ אושעיא דאמר ר׳ אושעיא] הכל היו בכלל ונתן הכסף וקם לו. בין מקדיש ביתו בין מקדיש שדה אחוזתו בין מקדיש בית בבתי ערי חומה בין בבתי חצרים שהוא של פודה ואינו יוצא מידו ביובל: [כשפרט לך הכתוב – בגואל שדה אחוזה מיד הקדש והיה השדה בצאתו ביובל לכהן תהיה שדה הוא דפריק לה אחר ונפקא לכהנים ביובל]:
אבל כולהו הנך – גואל בתי חצרים מיד הקדש:
כדקיימי קיימי – ואינו יוצא מידו ביובל והיינו פלוגתא דרב הונא: [אלא לר׳ אושעיא וביובל יצא דבתי חצרים למה לי:
לא נצרכה האי וביובל יצא אלא למוכר בית בבתי חצרים ופגע בו יובל כו׳ – אי לשדה אחוזה מדמית ליה] השלמה בעי. [כדתניא בריש פירקין אכלה שנה לפני יובל משלימין לו שנה אחרת לאחר היובל]. וסד״א דלא ליפוק ביובל אלא משלימין לו להכי אצטריך וביובל יצא דאין משלימין לו: [תניא] כותיה דרב הונא – כדקאמר גאלו אחר מיד הקדש הגיע יובל ולא נגאל דחוזר לבעלים ביובל. היינו תיובתא דרבי אושעיא דאיהו קאמר אבל הנך כדקיימי קיימי דלא הדרי ביובל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אלא לר׳ יהודה דאמר – דעולה נמי לכאן ולכאן ליובל ולמנות ממנה א׳ ב׳ ג׳ ד׳ עד ז׳:
למה לי – למימני יובלות בשמיטין סגיא:
הא ודאי – דתני אף ביאתן בימי עזרא מנו יובלות דלא כרבי יהודה דלר׳ יהודה לא אצטריך ולא מנו שמיטין ויובלות מאחר שגלו שבט ראובן ושבט גד: והוינן בה מקץ שבע שנים תשלחו מקץ שש שנים תשלחו מבעי ליה לסוף שש דהיינו ועבדך שש שנים:
ואמר רב נחמן בר יצחק – (ועבדך שש שנים) שש שנים לנמכר כדכתיב כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובתחילת שביעית יצא לחפשי והאי דקאמר מקץ שבע שנים תשלחו היינו שבע לנרצע שדינו של נרצע לעבוד עד יובל ואם נרצע שהיו שבע שנים עד קודם ליובל דהיינו דמקץ שבע שנים יוצא ביובל אלמא דליובלות נמי הוו מנו מאחר שגלו שבט ראובן וגד:
אמר לך תנא – ההוא דכתיב מקץ שבע תשלחו בתוכחה כתיב דקאמר להו נביא בתמיהא דרך תוכחה השלחתם כלומר וכי קיימתם מקץ שבע שנים תשלחו: ולא היה יובל נוהג והכתיב וישמעו וישלחו – אלמא דהוה נהיג יובל: אלא א״ר יוחנן ירמיה החזירן – לשבט ראובן וגד ויאשיה מלך עליהן הילכך מנו שמיטין ויובלות:
ומנא לן דהדור – מדקא מתנבא נביא כי המוכר אל הממכר לא ישוב כלומר שיבטל עוד היובל כבתחלה ולא ישובו שדות לבעליהן ש״מ דהדור שבט ראובן וגד דאי ס״ד דלא הדור מה צורך לו להתנבא שיבטל יובל והלא בטל משעה שגלו שבט ראובן וגד אלא ש״מ דהדור וכשחטאו היה מוכיחן ואמר שיבטל: ויאמר יאשיה מה הציון הלז וגו׳ וכי מה טיבו של יאשיה בבית אל – והלא בית אל של מלכי ישראל היתה אלא ש״מ שהחזירן ירמיה ויאשיה מלך עליהן]: שת קציר – קציר הוא קצין שבהרבה מקומות מתחלפת נ׳ בר׳ כמו נבוכדנצר נבוכדרצר יהודה היינו יאשיה שהיה בתחלה מלך על יהודה: [בתי החצרים – הן כפרים שאין להם חומה:
נותנין להם כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות – כיצד נגאלין מיד לאחר שנמכרו ונגאלין כל י״ב חדש כבתים וזהו כח יפה שבבתי ערי חומה:
בגרעון כסף שגורע לו דמי שנים שאכל הפירות]:
ויוצאין ביובל [אם לא נגאלו] כלומר שאין נחלטין ללוקח וכשנגאלין נגאלין בגרעון כסף כתורת שדות ואינן דומין לשדות שהשדות אינו רשאי לגאול אלא לאחר שתי שנים ואלו נגאלין [אפילו] מיד: ת״ל גאולה תהיה לו מיד – כדין בתי ערי חומה:
[יכול לא יצאו ביובל] מאי קאמר – אדרבה כיון דיפה כוחן דינם שיצאו ביובל: [ופגע בו יובל בשנה שניה – שגאלו: למאי מדמית ליה – האי בית:
אי לבתי ערי חומה מדמית ליה איחלט ליה ללוקח – זה שגאלה מיד הקדש שהרי הוחלטה לו לאחר י״ב חדש כדאמרן לעיל גאלה אחר מיד הקדש הגיע יום י״ב חדש ולא נגאלה היה חלוט לו:
ואי לשדה אחוזה מדמית ליה לכהנים נפקא – שהרי גאלה אחר וכדאמרינן בפרקין דלעיל ואם מכרה גזבר לאחר לא יגאל אלא יוצאת לכהנים דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל לכהן תהיה:
להכי אצטריך וביובל יוצא – דהדרא לבעלים: אפילו לא גאלו אחר נמי – יוצא לבעלים אם הקדישן דהא כתיב וביובל יצא]:
א״ל אביי – אם לא גאלה אחר אינה יוצאה לו גזירה שלא יאמרו [הקדש יוצא בלא פדיון]: ומנלן – דאינה יוצאה בלא פדיון מבן לוי [שיפה כוחו בממכרו כדתנן לקמן הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם הורע כוחו בהקדשו כדאמרינן לקמן דאינו יוצא בלא פדיון ישראל שהורע כוחו בממכרו שאינו גואל אלא לאחר ב׳ שנים]: והתם מנלן – דאין הקדשו של בן לוי יוצא בלא פדיון:
דתניא ואשר יגאל [מן הלוים] ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל:
[שומע אני – שאפילו מכר עבדיו ושטריו ומטלטליו שחוזרין ביובל]:
ת״ל בית ועיר [אחוזתו] שהן קרקע למעוטי הני: א״כ מה ת״ל ממכרו דמשמע כל ממכר – לא להכי כתב ממכר דממכרו [של קרקע] יוצא [בחנם] ביובל (אבל הקדישו אפילו קרקע אין) [ואין הקדשו] יוצא בחנם אלא בפדיון וכ״ש הקדשו של ישראל שאינו יוצא מהקדש בלא פדיון: [והאי דקאמר רב הונא דמקדיש בית בבתי ערי חצרים וגאלו אחר מיד הקדש דיוצא מידו ביובל וחוזרת לבעלים – והיינו פליגא דר׳ אושעיא דאמר ר׳ אושעיא] הכל היו בכלל ונתן הכסף וקם לו. בין מקדיש ביתו בין מקדיש שדה אחוזתו בין מקדיש בית בבתי ערי חומה בין בבתי חצרים שהוא של פודה ואינו יוצא מידו ביובל: [כשפרט לך הכתוב – בגואל שדה אחוזה מיד הקדש והיה השדה בצאתו ביובל לכהן תהיה שדה הוא דפריק לה אחר ונפקא לכהנים ביובל]:
אבל כולהו הנך – גואל בתי חצרים מיד הקדש:
כדקיימי קיימי – ואינו יוצא מידו ביובל והיינו פלוגתא דרב הונא: [אלא לר׳ אושעיא וביובל יצא דבתי חצרים למה לי:
לא נצרכה האי וביובל יצא אלא למוכר בית בבתי חצרים ופגע בו יובל כו׳ – אי לשדה אחוזה מדמית ליה] השלמה בעי. [כדתניא בריש פירקין אכלה שנה לפני יובל משלימין לו שנה אחרת לאחר היובל]. וסד״א דלא ליפוק ביובל אלא משלימין לו להכי אצטריך וביובל יצא דאין משלימין לו: [תניא] כותיה דרב הונא – כדקאמר גאלו אחר מיד הקדש הגיע יובל ולא נגאל דחוזר לבעלים ביובל. היינו תיובתא דרבי אושעיא דאיהו קאמר אבל הנך כדקיימי קיימי דלא הדרי ביובל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush